
הבידוד החברתי בימים האלה של ההתמודדות עם נגיף הקורונה אמור לשמור על בריאותנו. על פי ד"ר סטיבן פורג'ס, מפתח התיאוריה הפוליווגאלית, יש כאן פרדוקס: מצד אחד הבידוד החברתי שומר עלינו מהידבקות בנגיף, אך באותו זמן, מהצד האחר, דוקא הקשר החברתי כל כך משמעותי לבריאות הרגשית והפיזית שלנו
ד"ר פורג'ס הוא פסיכיאטר מומחה במדעי המוח ובנוירוביולוגיה התנהגותית. התיאוריה הפוליווגאלית Polyvagal Theory התפתחה מתוך מחקר שלו על עצב הוואגוס, ודרך העדשה שלה אנחנו רואים את התפקיד של מערכת העצבים האוטונומית כמעצבת את חווית הביטחון בחיים וכמשפיעה על יכולת ההתחברות עם אחרים. התיאוריה שלו מתקבלת בהתלהבות ע״י קהילת המטפלים, בעיקר מטפלי גוף-נפש והעוסקים בריפוי טראומה.
מה אומרת התיאוריה הפוליוגאלית על רגל אחת:
תפקיד מערכת העצבים האוטנומית (האוטומטית) היא להבטיח שנשרוד במצבים של סכנה ושנשגשג בזמנים של ביטחון
החלק הסימפטטי של מערכת העצבים, שמוכר כתגובת "הלחם וברח", מניע את האנרגיה הנחוצה אל אברי הגוף השונים כדי שיוכלו למלא את הדרישות של משימות היומיום, ואנרגיה מוגברת בשעת סכנה. היא מגבירה את קצב הלב, הנשימה, מעלה את לחץ הדם ועוד. אפשר לדמות אותה לגז במכונית.
״המעצור של המכונית״, שדואג לוויסות המערכת והחזרתה למצב של רגיעה בתנאים של ביטחון, הוא עצב הוואגוס, שידוע גם כ-Wellbeing Nerve, העצב שדואג לרווחה הגופנית, הנפשית וחברתית. הוואגוס או העצב הנודד, הוא העצב הארוך ביותר בגוף. הוא יוצא מבסיס הגולגולת ומעצבב (עם עוד עצבי גולגולת) את איברי החישה בפנים, ועובר וממשיך אל רוב איברי הגוף החשובים. הוא מתאם בין מה שאנחנו קולטים מהסביבה לתגובה של המערכות הפנימיות: מוריד את קצב הלב, משקיט את הנשימה, מוריד את לחץ הדם, מאפשר עיכול ושינה טובים.
עצב הוואגוס עובר לאורך הגוף דרך שני ענפים: הענף האחורי, הדורסלי, שהוא קדום מאד אבולוציונית, ומשותף לנו ולזוחלים. הענף הקידמי, הוונטרלי, שהתפתח מאוחר באבולוציה ומיוחד לכל היונקים המפותחים החברתיים ולבני האדם. שני ענפי הוואגוס ״משקיטים״ את המערכת, אבל בדרך אחרת לגמרי, במטרה שונה.
שני ענפי הוואגוס והמערכת הסימפטטית הם שלושה שבילי תגובה של מערכת העצבים, דרכם היא מגיבה מגיבה לתחושות הגוף ולסימנים מהסביבה: כל שביל מגיב לסכנה בדרך אופיינית שונה. בזמנים של ביטחון ורווחה אנחנו עוברים במשך היום בזרימה בין תגובה אחת לאחרת בהתאם למה שקורה.
שלושת השבילים בסדר ההופעה שלהם באבולוציה של החיים: התגובה של הענף הדורסלי (האחורי) של עצב הוואגוס היא הקדומה ביותר: במצב של סכנה גדולה מאד ומאיימת הגוף נכנס למצב של חוסר תנועה. מעין שיתוק. זה קורה לנו כשנראה שאין מוצא וכל תגובה אחרת כמו בריחה או מאבק נראית בלתי אפשרית.
במצב הזה אני אולי ארגיש בודדה ומיואשת, חסרת תקווה, מעורפלת ועמומה, עייפה מדי מכדי לחשוב או לפעול. העולם יראה חשוך, ואני אאמין שהמצב הזה ימשך לנצח וש״אני אבודה ואף אחד אף פעם לא ימצא אותי." אולי ארצה לישון הרבה ולאכול הרבה.
אם אשאר כך לאורך זמן כמצב כרוני, בדרך כלל כתוצאה מטראומה או מלחץ יומיומי גדול ומתמשך, יכול להיות שאסבול מניתוק, בעיות זכרון, דיכאון, בדידות, חוסר אנרגיה למטלות היומיום. סימפטומים בריאותיים יכולים להיות עייפות כרונית, כאבים כרוניים, פיברומיאלגיה, לחץ דם נמוך, סכרת סוג ב, עלייה במשקל.
התגובה השניה בסולם, התגובה של המערכת הסימפטטית: כשאנחנו מתחילים להרגיש אי- נוחות, משהו מעורר את המערכת הפנימית לשים לב לסכנה, השמיעה והחושים מתחדדים, הלב דופק מהר כדי לספק חמצן לשרירים, מתח השרירים עולה, הנשימה קצרה ולא עמוקה, התיאבון יורד. אנחנו בתנועה.
פחד לוחש באוזני, ואני מרגישה את הכח של המסר שלו. הוא מניע אותי: תנועה, פעולה, בריחה. אסור לבטוח באף אחד. אין מקום בטוח. הבית מרגיש לא נוח ואני רוצה לצאת ולרוץ. אולי אבחר למחות ולכעוס על המצב ועל מה שקורה , ולהיות עסוקה בפעילות במטרה לשכח את התחושות הלא נעימות.
מצב כרוני כזה, כתוצאה מסטרס יומיומי, יכול לגרום למחלות כמו לחץ דם גבוה, מחלות לב, כאבים, מערכת חיסונית ירודה (כי בזמן שהגוף עסוק בלברוח או להלחם אין לו מספיק אנרגיה כדי להשקיע במערכת החיסון).
התגובה השלישית, התגובה של הענף הונטרלי (קידמי) של עצב הוואגוס הוא המפותחת ביותר. בשעת סכנה אנחנו מחפשים קירבה לאחרים. המערכת מגיבה לסימנים של ביטחון ומאפשר התקרבות, מעורבות והתקשרות. כשהחלק הזה בפעולה אנחנו חווים: חמימות, קירבה, חיבור, חופש לשתף, חופש לבחור להשאר או לעזוב.
זה המצב החיוני ביותר לבריאות הפיזית והנפשית שלנו. הראיה מכוונת לראות פנים חברותיות, אנחנו פנויים לשיחה ידידותית, והאוזניים שלנו מכוונות לקולות שיחה גם בסביבה רועשת. רעשי הסביבה פחות צורמים, שרירי האוזן מכוונים לשמוע קולות נעימים וידידותיים. אנחנו מרגישים מחוברים לעולם ולבני האדם. פיזית הלב בריא, לחץ הדם טוב, מערכת חיסונית בריאה עוזרת לי להיות פחות רגישה למחלות, העיכול טוב, השינה טובה ואיכותית, ויש תחושת רווחה כללית.
אם ישאלו אותי מה שלומי קרוב לוודאי שאומר שאני שמחה, פעילה, סקרנית, ושהעולם הוא מקום בטוח, יש בו שמחה ושלום. אני פרודוקטיבית, מחוברת למה שאני עושה, קל לי להושיט יד ולבקש עזרה מאחרים.
אנחנו רוצים להיות במצב הוונטראלי כמה שיותר!
ובמיוחד בימים כאלה של איום על הבריאות וחוסר ודאות, הקשר עם אחרים חיוני כל כך לחוסן הטבעי של הגוף. והפרדוקס הוא שאנחנו צריכים לשמור על הבריאות ע"י בידוד חברתי, וזה דווקא לא עוזר לחיסון הטבעי של הגוף
קשר חברתי עוזר לנו להרגיש שקט ואיזון פנימי, גם אם המצב לא ממש ברור ולא ממש בטוח. במצב של ביטחון ננוע בחופש בין מצב ומצב: במצב דורסלי בטוח נאפשר לעצמנו לנוח ונהנה קצת מהלבד ומהשקט. כמו הרבה אנשים שמגלים שהם מוצאים ערך בעצירה של העולם ובהורדת הקצב ובניחותא שנכפתה. במצב סימפטטי בטוח נתעל את האנרגיות שלנו, נעשה התעמלות או ספורט במידה או כל פעילות אחרת שאוהבים, אבל לא במטרה להתעלם ולשכח את מה שמרגישים. ונמצא דרכים חדשות לעשות את מה שצריך לעשות ולהיות יצירתיים. ומתוך מקום בטוח במצב הונטרלי נהיה בקשר עם אחרים, אבל גם נרגיש נינוחים לבדוק מה מתאים ומי מתאים לנו ובאיזו מידה, ולסנן את המדיה החברתית שאולי מציפה ולבחור מתוך השפע את מה שמדויק לנו. נלמד להקשיב ולשתף במה שאנחנו חווים ומרגישים.
לסיום קטע מתוך ראיון עם סטיבן פורג׳ס שמדבר על הבידוד החברתי וגם לינק לשיחה עצמה (8 דקות)
"עלינו לדעת מהן העדיפויות האמיתיות. והעדיפות העליונה כמובן היא להישאר בחיים. אבל איך נוכל להקל על הדרישה, הבקשה והתשוקה של מערכת העצבים לחיבור? אנחנו צריכים למצוא דרכים להתחבר! עלינו לעשות זאת דרך הטלפון ובאמצעות וידאו צ'אט. הם באמת טובים למדי, ודוא"ל (או ווטסאפ) זה בסדר, אבל הערך לשמוע את קולו של מישהו או לראות את הפנים של מישהו הוא רמז חזק ומרגיע של בטיחות למערכת העצבים שלנו.
עלינו באמת לדאוג לעצמנו ולפקח באמת על הצורך של גופנו להתחבר, לתת לאחרים חיבוק, לחייך, להיות מרגיע, לגעת בכתף או יד של אחרים, ליידע אותם שאנחנו כאן כדי לתמוך בהם ולהיות איתם. מה שהבחנתי בימים האחרונים הוא שחברי הקרובים מאוד הושיטו יד דרך ועידת וידיאו, דרך שיחות טלפון, רק כדי להתחבר. זה באמת רגע יפה שאנשים מושיטים יד לומר, הנה. מה שלומך? מה אני יכול לעשות בשבילך?"
הנה כאן הראיון
https://relationalimplicit.com/porges-social/
מקורות:
1. הרצאה של דר' פורג'ס בתל אביב 2019
2. The Polyvagal Theory in Therapy / Deb Dana