להקשיב לגוף נשמע הרבה פעמים כמו הדבר האחרון שרוצים לעשות כשכואב.רוצים להשתיק אותו, לא להרגיש אותו! ולהמשיך ולעשות הכל כאילו הוא לא קיים.
אבל מסתבר שלהמנע מלהרגיש זה בדיוק מה שעוצר את תהליך ההחלמה מכאבים כרוניים.
כאב הוא הדרך של הגוף לדבר איתנו. הוא מבקש את תשומת הלב שלנו. וכשאנחנו עוצרים ולוקחים את הזמן להרגיש ולהקשיב בדרך מיוחדת,
דברים מעניינים מתרחשים (אתם יכולים לנסות את זה עכשיו).
קודם כל שמים לב שהנשימה מתרווחת ומשהו מהכיווץ משתחרר.ויש הקלה. ואולי אחר כך בא שוב כיווץ. אבל עכשיו כשאנחנו בקשר עם זה משהו מתחיל זרום ולהשתנות.לא רק מטפורית, אלא ממש. אפשר להרגיש.
הקשב הזה, ללא ביקורת, הוא גם המורה הכי טוב לתנועה. אם מקשיבים לכאב, הוא שם לנו גבולות. אנחנו נאלצים אולי לעשות פחות, להפעיל פחות מאמץ, פחות השתדלות, אבל דוקא על ידי תנועה קטנה ועדינה יותר, עם פחות מאמץ ופחות השתדלות הגוף מתחיל להתרכך ולהתרווח והנוקשות עוברת והתנועה משתפרת כאילו מעצמה.
את כל זה צריך כמובן ללמוד ולתרגל. וצריך זמן ותנאים שמתאימים לזה. ואת זה אני מלמדת בשיעורים אשיים, בקבוצות ובקורסים שלי.