חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

למה אני מתלהבת מעצב הואגוס באופן לגמרי אישי, או איך התאהבתי בעצב התועה

הפעם הראשונה שניתקלתי בו היתה לפני כעשר שנים, כשלמדתי בקורס SE- Somatic Expriencing, שיטה לטיפול בטראומה מבוססת גוף. הקורס היה בקלן בגרמניה. שש פעמים נסעתי לשבוע ל”אוטה אקדמי״ – מקום נעים ונחמד עם תנאים נהדרים ללימודים ולינה במקום. מקום שוקק חיים, אנשים יוצאים מאיזה קורס או נכנסים לאיזו סדנא או סתם יושבים ומפטפטים במסעדה הצימחונית, ליד המזרקה, או על ספסלי העץ על מרפסת הגג הרחבה. מקום כייפי, וקורס מעולה ומרתק. האווירה ויופיו של המקום תמכו בתהליך הלמידה.

אבל אני הרגשתי בכלל לא טוב. בשנה הראשונה הרגשתי מבודדת והיה לי קשה ליצור קשר עם האנשים. היה לי מתח כזה, לא ידעתי עם מי אדבר בהפסקה, ליד מי אשב בארוחה, ועם מי אלך לטיול בפארק או בטיילת ליד הריין בסוף היום. וזאת תחושה שאני כבר מכירה. לא רק בקורס הזה, בכל קבוצה גדולה אני קצת נבוכה וקפואה והמוח מתערפל… זאת הבועה המוכרת שלי.

באחד הסשנים האישיים שלי, עם אסיסטנטית שמאד אהבתי, סיפרתי על התחושות האלה. והיא אמרה: אה, עצב הגולגולת העשירי! בואי נעשה כמה תרגילים.

אחרי השעה הזאת יצאתי לגג השימשי והיו שם המון אנשים כי בדיוק היתה הפסקת צהריים. לא חשבתי על כלום. ישבתי לי וכמה אנשים התיישבו לידי והתחלנו לדבר. הם התחילו! וזה היה קל וזורם ונחמד ולא מאומץ. הבועה נעלמה.

זה לא שהיא לא חוזרת לפעמים, אבל אני  כבר הרבה פחות נלחצת. אם הבועה חוזרת אני עושה לעצמי כמה תרגילים. הם פשוטים ונעימים ואף אחד בכלל לא שם לב שאני עושה תרגיל. ומיד נהיה קל יותר.

אחר כך בהמשך הקורס למדנו עוד על עצב הגולגולת העשירי, שנקרא גם עצב הוואגוס או העצב התועה, ועל התיאוריה הפוליוואגלית של סטיבן פורג׳ס איך משתמשים בה לרפוי טראומה, בעיקר בכל מה שקשור ליחסים עם הסביבה וליחסים בין אישיים.

התיאוריה הפוליוואגלית מדברת על התגובה הלא מודעת של הגוף כשאנשים זרים נפגשים. האם אנחנו מרגישים נינוחים ופתוחים, או שמשהו בנו מרגיש מאוים וסגור.   

ישנם מאפיינים של התנהגות הזולת אשר מעוררים בנו תחושת ביטחון, אהבה ונוחות או לחילופין תחושת סכנה והימנעות. למה ישנם ילדים שמתרפקים ומסכימים לחיבוק, או מבוגרים שקל להם לחייך ולפנות לאדם חדש, בעוד אחרים מתקשים ומתרחקים?

כל זה מתוכנת במוח האנושי שלנו – מערכת העצבים מעריכה סיכונים באופן מתמשך ע"י עיבוד מידע מהסביבה שמגיע דרך החושים. היא יכולה לזהות סכנה או איום כשנכנסים לסביבה חדשה או פוגשים אדם זר. גם אם ההגיון אומר שאין כל סיבה לפחד, הגוף שלנו יכול להגיב כאילו זאת סכנה. זה יכול להיות תגובות קלות כמו דופק לב מואץ, הזעה קלה, סומק… ועד לתגובות יותר קשות כמו רעד, קיפאון, ודחף להמנע לגמרי מקשר. כולן נובעות מהחלק הקדום במוח שמשותף שלנו ולבעלי החיים.

מסתבר שהתגובות האלה קשורות לעצב הוואגוס. בזמן האחרון אני נתקלת בו כל הזמן – יום השתלמות, סדנה עם מומחים בינלאומיים, מאמרים וספרים שאני קוראת; כולם באותו נושא – עצב הואגוס. פתאום העצב העתיק הזה הפך לשיחת העיר והוא מעורר עניין וסקרנות.

זה לא פלא, כי מסתבר שיש לו השפעה רחבה ומרחיקת לכת על המון תחומים של בריאותנו הנפשית והגופנית, והוא בעל תפקיד נוירולוגי מרכזי ביחסנו עם הסביבה וביחסי האהבה שלנו.

העצב הארוך הזה – הארוך ביותר בגוף –  מתחיל בגזע המוח ונודד עד תחתית הבטן ואברי המין. כמו נווד הוא מטייל לאורך הגוף וענפיו מקשרים בין האיברים הפנימיים. הואגוס מעורב גם בתפקוד בריא ווויסות מערכות הגוף העיקריות – קצב הלב, הנשימה, מערכת העיכול, מחזור השינה, החוסן הפיזי והנפשי. הוא לגמרי גוף-נפש,  בלי שום ניו אייג'יות.

 

שיתוף הפוסט:

גבי מינצברג

אני מלמדת ומטפלת מוסמכת מזה 25 שנים. יש לי נסיון רב אותו צברתי בעבודה במרכזי ספורט, במרפאות של קופת חולים, בקליניקה פרטית בארץ ובגרמניה. אני אעזור לכם למצוא את הדרך המתאימה לכם : טיפול אישי במגע או בשיחה / שעורים בקבוצות קטנות / אונליין - בזום או סקייפ. הגישה המנחה אותי היא שלגוף ולמוח שלנו יש אינטילגנציה טבעית, ויכולת מובנית, ללמוד להתחדש ולהבריא. אני עוזרת לכם להשתמש ביכולת הזאת.

פוסטים אחרונים:
לתיאום טיפול או שיעור אישי בקליניקה

הישארו מעודכנים בכל שיטות הריפוי למערכת העצבים

עדכונים נוספים

התיאוריה הפולי-וגאלית

הבידוד החברתי בימים האלה של ההתמודדות עם נגיף הקורונה אמור לשמור על בריאותנו. על פי ד"ר סטיבן פורג'ס, מפתח התיאוריה הפוליווגאלית, יש כאן פרדוקס: מצד אחד

בין הרים ובין סלעים

על דרכים ישרות ודרכים מעוקלות וחמורים, שני צידי המוח, והרהורים על פוקוסינג ופלדנקרייז בנסיעה באוטובוס בכביש שיורד מהעיר הסתכלתי על הגשר של קו הרכבת החדש