חרדה – בעדנו או נגדנו ?

מה זאת חרדה?

יש לנו מנגנון אזעקה מופלא במוח, שמודיע לנו כשהוא מבחין במשהו שעלול להיות מסוכן. טוב שלא בכל פעם כשאנחנו רואים אש אנחנו רוצים להכניס אצבע לבדוק מה זה. הגוף עושה מיד את מה שהוא צריך לעשות, ואין צורך לחשוב על זה. זהו מנגנון נאמן ששומר על גופנו ומציל את חיינו. וזה מצוין כשזה נוגע באש, בזהירות בכביש, או זאבים ביער.

ברירת המחדל של המוח – תורשה מאבותינו הקדומים.
קרוב לוודאי שאנחנו צאצאים של אבות קדומים חרדתיים. כי מה עדיף: לראות סלע אפור בין השיחים ולחשוב שזה אריה ולברוח, או לחשוב שרואים אריה ולהגיד: אה, זה רק סלע, ולא לברוח, וזה באמת כן אריה…

התפקיד של המוח הוא לדאוג להשרדות שלנו, ועל כן סדר העדיפות שלו היא להבחין באינפורמציה שלילית מהר יותר מחיובית. חוויות צורבות נטבעות היטב ונשמרות כמידע לעתיד,  ואילו החיוביות מחליקות כמו על טפלון.

מה ההבדל בין חרדה ופחד?
הסימפטומים של חרדה ופחד מאד דומים. אבל יש הבדל מהותי: פחד זה ערנות מוגברת ודריכות וצורך להמלט מאיום אמיתי. חרדה היא אימה ותחושה שמשהו רע הולך לקרות, שמתרחשת בדמיון, והיא נמצאת אתך ולא עוזבת.

באמונה שהסכנה נמצאת בכל מקום כל הזמן, התקווה היחידה לבטחון היא גיוס מתמיד של תגובות פיזיולוגיות של הגנה או בריחה שיוצרים מתח בגוף..

האם החרדה היא תופעה שכיחה??
על פי דוח שפורסם ע"י משרד הבריאות, שמונה עשרה אחוז מההבוגרים בישראל  סבלו מהפרעה של דיכאון או חרדה במהלך חייהם, ועשרה אחוזים בשנה האחרונה. נשאלים מדווחים על סטיגמה – מבוכה, בושה או חוסר נוחות- יותר מאנשים שסובלים מתחלואים גופניים.

המחיר שאנחנו משלמים על היכולת האנושית לדמיין את העתיד.
אחת היכולות האנושיות שלנו היא לצפות את העתיד. אחראית לכך היא קליפת המוח החדשה neocortex החלק שיש לו יכולת לחשיבה הגיונית  ולתכנן. זה המחיר שאנחנו משלמים – כי זאת חרדה: דמיון של עתיד שלא קרה עדיין, אבל שמעורר בנו צפיה, או חשש ודאגה.

קצת חרדה טובה לנו.
מעט חרדה מעוררת את הגוף לתחושת חיות ומניעה לעשיה. יכול להיות שבלי קורטוב של חרדה לא נרצה לצאת בבוקר ליום של משימות שלא כל כך נעימות לנו, ולא נשקיע בתכנון העתיד.  (ויש כאלה שזקוקים להרבה מזה כדי להרגיש את טעם החיים, כמו ספורט אתגרי או סרטי אימה)

הבסיס לחרדה יכול להיות לגמרי לא מודע.  
הגוף שלנו אוצר זכרונות שלא תמיד אנחנו מודעים להם. יש לנו שני סוגי זיכרון: זיכרון מרומז implicit וזיכרון מפורש explicit.  הזיכרון המרומז היא תגובה אוטונומית, לא מודעת, של הגוף. יתכן שצבע, צורה, או קול, או ריח מעורר זיכרון של חוויה לא טובה. אנחנו יכולים להיות במסיבה ולהרגיש שמחים ופתאום מישהו נכנס ומשהו בו מעורר את הגוף; השרירים פתאום מתכווצים, הנשימה נעצרת, הדופק עולה, רצון להיעלם… ואין לנו מושג למה. יכולות לעבור הרבה דקות עד שזיכרון מפורש עולה, או שהוא גם יכול להיות מודחק לגמרי. הגוף מגיב הרבה יותר מהר .

חרדה כרונית – אזעקה שפועלת כל הזמן
אנשים שסובלים מחרדה כרונית מרגישים כאילו יש אזעקה בראש שפועלת כל הזמן. תחושה של חוסר שקט כאילו האדמה נעה מתחת לרגליים, כשהדרך היחידה להגן על עצמך מפניה היא דריכות vigilance מתמדת. הם יכולים להבין קוגניטיבית שאין באמת סכנה, אבל תגובות הגוף מהירות בהרבה מתהליך החשיבה ההגיונית, שהוא הרבה יותר איטי.

במצב כזה יש פעילות מוגברת של האגף הסימפתטי של מערכת העצבים – שהוא כמו הגז במכונית, שדואג שהגוף יהיה מוכן לפעולה, ואילו האגף הפאראסימפתטי – שהוא כמו הבלמים, שדואג לרגיעה ולעיכול, וגם מאפשר חשיבה שקולה – לא מצליח לקרר את המערכת.   

כל אחד מגיב אחרת לסביבה.
חרדה זה דבר סובייקטיבי. מה שמלחיץ אדם אחד, נראה כמעט חסר חשיבות לאדם אחר.  אנשים חרדים מטבעם רואים יותר דברים שמעוררים חרדה מאנשים שפחות חרדים.

סטרס קיצוני וחרדה כרוניים מפריעים לתפקוד החשיבה 
בניסויים שעשו בעזרת הדמייה מוחית הראו לאנשים תמונה של פנים מפחידות – התמונה הובזקה אלפית שניה, מהר יותר ממה שאנחנו יכולים להיות מודעים למה רואים. תמונה של פנים מפחידות מפעילה מיד את אזור האמיגדלה amygdala במח. תמונה שהיא קצת מפחידה לא מעוררת תגובה במח של אנשים אחרים, אבל כן מפעילה תגובה מוגברת אצל אנשים שיש להם נטיה לחרדה.

צילומי מוח מראים שאצל אנשים חרדתיים כרונית אזור האמיגדלה מפותח יותר מאזור ההיפוקמפוס hypocampus החלק במח שאחראי על למידה וזכרון שקשור גם לחשיבה ההגיונית.

(אבל בגלל שהמוח שלנו גמיש , זה ניתן לשינוי!.)

החרדה מגבילה את החיים   
בנסיון למצוא ביטחון מתמיד החיים מצטמצמים. נכנסים לתבניות של המנעות ומפסיקים לחיות את החיים במלואם. הראיה נהיית צרה. אנחנו מתמקדים רק בדבר שנראה מאיים. חושבים על התוצאות הרעות, ולא לוקחים סיכונים. חרדה מנתקת אותנו מאחרים. אנשים יכולים לספק לנו תמיכה ומרגוע, אבל אנחנו שומרים מרחק, כי .נחנו לא רוצים שיראו את הפחדים שלנו, או שאנחנו מפחדים מאנשים

איך חרדה משפיעה על הבריאות
חרדה כרונית מלווה לעיתים בסימפטומים ומחלות גופניות: 

• כאבי גב כרוניים וכאבים אחרים
• בעיות עיכול
• בעיות עור
• חריקת שיניים
• קשיי נשימה
• טִינִיטוּס
• פיברומיאלגיה
• מערכת חיסון חלשה
• ירידה בתפקוד המיני

כל אלה ועוד עלולים לנבוע מחרדה כרונית, או שהיא מגבירה ומקבעת אותם.

יש מוצא

הטיפול בחרדה המוצע ע"י עולם הרפואה הוא בדרך כלל פסיכולוגי או תרופתי.
עדיין אין מספיק מודעות  למקום של הגוף והקשר שלו למצב המנטלי והרגשי. הגוף, התחושות הרגשות והמחשבות אינם נפרדים, והחיבור ביניהם הוא מפתח לרגיעה והשקטת תחושות החרדה והפחד.  

להיות בתשומת לב למה שקורה בגוף זה לא דבר מובן מאליו, וצריך ללמוד את זה. אנחנו חיים בתרבות שמלמדת אותנו להתנתק מתחושות הגוף, להתעלם או לשכך אותם.

התייחסות אחרת  וקשב מיוחד לגוף מבהיר לנו מה הצורך של הגוף והוא רוצה מאיתנו. תשומת לב מודעת עוזרת  להבחין בין פחד מוצדק ואמיתי לחרדה שהפכה להרגל ולדפוס גופני, שמשפיע על החזקת השרירים והיציבה.  

התרופה הטבעית – עבודה דרך הגוף
אני מציעה עבודה בדרך אחרת (שמתאימה גם כשילוב לדרך המקובלת)  – דרך הגוף.
התהליכים שאני מציעה עוזרים: 

• להבין את התהליכים שקורים בגוף –  הבנה עוזרת לרוב ומקלה משמעותית את חווית החרדה
• לבנות עוגן של ביטחון בגוף
• להחלץ מהרעש של המוח
• לעזור למערכת העצבים לווסת את עצמה 
• להחזיר את הגוף למצב של נינוחות ותפקוד בריא